top of page

עתידים פוטנציאליים בעולמות הדיגיטליים

העשור הנוכחי הוא קריטי בעיצוב של איך יראה העתיד הרחוק ואם בכלל יהיה לנו אחד כזה. הרשתות החברתיות הניחו את היסודות ובנו את התשתית לעתיד שעובר יותר ויותר לענן. היקומים הוירטואלים מייצגים חלק מזה, אבל זה לא נגמר שם. הטכנולוגיה מבשרת על העלאה של תוחלת החיים, הדפסת איברים, מכוניות אוטונומיות, דיגיטציה מלאה של כל התעשיות בעולם - ובגדול, פוטנציאל לחיים ארוכים, קלים, מפותחים ועשירים יותר.

המעבר למציאויות וירטואליות הוא צעד מתבקש, כמעט גזירת גורל. האפשרויות וההזדמנויות שהוא מביא ברמת הפיתוח האנושי הן עצומות, ויכולות להיות זמינות לכל אדם שרק יחפוץ. בעולם דיגיטלי המשאבים בלתי מוגבלים, אין סיבה שמישהו לא יוכל להרשות לעצמו להלביש את האוואטר שלו במותגים, לשחק משחקים, לרכוש ידע, ליצור ולצרוך אמנות וכו׳.

אבל כמו שאומרים,

יש לנו את המשאבים להזין את הצרכים של כולם, אבל לא את החמדנות של כולם [מהטמה גנדי].

השיטה הכלכלית הקיימת היא תוצר אבולוציוני של כלכלה שהתבססה באופן טבעי על מוצרים פיזיים ומשאבים מוגבלים, זו שיטה של היצע וביקוש. כיום הרשתות החברתיות וגם פיתוחים כמו מטבעות קריפטוגרפיים וnft מתנהלים באופן שבו הם מעתיקים לעולם הוירטואלי את אותו המודל ומשחקים את אותו המשחק.


אבל מה הולך לקרות בעתיד בvr, בו המשאבים המהותיים כבר לא יהיו מוגבלים?


האם יהיו הגבלות מלאי וירטואליות ושליטה במלאי כדי לתמרן ביקושים ולהפיק רווח? או שנעבור לעבודה בקוד פתוח מתוך שאיפה למקסם את האפשרויות לכל אדם, במטרה להפיק שיאים חדשים של פיתוחים? האם מצפה לנו גן עדן הרמוני שופע בהזדמנויות לכל דורש למיצוי הפוטנציאל האנושי או שמא גיהנום בו אנחנו מנוטרים ונשלטים על ידי בעלי אינטרסים שאינם עומדים בקנה אחד עם רווחת האדם, החברה והעולם?


התשובות טמונות במניעים של מי שיקים את המציאויות הוירטואליות.

זה המקרה הקלאסי שבו המדיום הוא המסר.


לפני כמה שנים מארק צוקרברג הוליד תינוק בשם פייסבוק ומאז רק נלחם בכל מי שמאיים על חייו. כשסיים להפטר מהתחרות העכשווית (בהצלחה או שלא) הוא התחיל לכרסם בתחרות העתידית - המציאויות הוירטואליות. זה מקרה קלאסי של האגדה על האדם שמנסה להגיע לשיקוי האל-מוות, אבל הדרך להשיג את השיקוי הפכה את החיים שלו למזוהמים ומושחתים. יש דברים שצריכים למות כדי שדברים חדשים יוכלו להיוולד. ובעיניי, הפייס, על כל מה שהוא מייצג, הוא אחד מהם.


פייסבוק התחילה כרעיון מדהים וחדשני, שהיווה את התשתית להפיכת העולם לכפר גלובלי. אבל ההתדרדרות קרתה מהר, יחד עם המוניטיזציה. פייסבוק הטביעה את המשתמשים בפרסומות, השקיעה את המשאבים שלה בפיתוח ובליעת תחרות תוך הזנחה של שירות לקוחות ונגישות, ויצרה ממשק שדוחף אנשים ליצור תוכן גרוע מוּנע-אנגייג׳מנט שגורם לאנשים להתמכר לגלילה, לחוות אובר-דוז יומיומי עם אפס ערך תזונתי ולשנוא את עצמם.

לאורך השנים הדברים הובאו בפני צוקרברג, אבל הוא שוב ושוב בחר לדחוק את רווחת המשתמשים לתחתית סדר העדיפויות. השאלה שניצבה לנגד עיניו, כמו לאחרים שמחזיקים ביכולות טכנולוגיות וכוח, היא לא איך התשתית שלו תפתח ותשרת את טובת האדם והחברה, אלא איך יהיה אפשר לקחת באמצעותה כמה שיותר מהמשתמש - זמן, אנרגיה, משאבים.

הזמן, האנרגיה והמשאבים של המשתמשים מושקעים בשלושה אינטרסים:


1. שימור מצב קיים - ביסוס אנשים, מדינות ותאגידים בעמדות כוח ושליטה.

2. ״פיתוח״ (טכנולוגי וחומרי) שמותנע בכוח-דחף מוגבר ובאופן דורסני יוצר העתקה ושיחזור שוב ושוב של ״טעויות״ - תרחישי קיצון שמאזנים את הכוח הבלתי-מרוסן: הבורסה קמה / הבורסה נופלת, מלחמה / שלום, פיתוח / הרס, וכו׳.

3. התרחקות הדרגתית מהחזון ומראייה רחוקת טווח שיש בה אחריות, תוך התעלמות מכוונת מהשלכות עתידיות - חברתיות, כלכליות, אקלימיות ועוד.


זוהי גישה שלא רואה את האפשרויות מרחיקות-הלכת ברמה האבולוציונית שיש לטכנולוגיה הזו, וגם לא את הסכנות. גישה קצרת רואי שסדר העדיפויות שבה משובש ונשען על מודלים כלכליים שמקומם בארכיון, ומעידה על צוקרברג כלא-ראוי ולא-בשל להיות ה״אלוהים״ של המציאויות הוירטואליות.


המדיה החברתית, במידה רבה מאוד נתונה להשפעות של כוחות השוק ולכן אם נשכיל לראות את הדברים כבר מהיום, אנחנו יכולים למנוע את ההיתכנות שהמציאות הזאת תועתק לוירטואל ריאליטי, שהולך להיות מרכז החיים שלנו ושל הדורות הבאים.


כי בסופו של דבר, You get what you tolerate

לסיכום, היקומים הוירטואליים הולכים לשנות את כללי המשחק. הם יכולים להגשים את כל מה שאי פעם חלמנו עליו כאנושות - חברת שפע ושגשוג, שיוויון הזדמנויות, שלום עולמי, תקשורת ברמה חדשה, רכישת ידע, שיתופי פעולה, שגשוג אמנותי ותרבותי ועוד המון. אם התנועה במטאוורס תהיה מוגבלת ל״מי שיכול להרשות לעצמו״, אם הוא יהיה מלא בחומר שיווקי, אם הוא יקפיד לשמר הבדלי מעמדות, לעודד התמכרות לסיפוקים מיידיים, עליית סף הגירוי ודרדור ערכי מוסרי וקוגנטיבי, אם לא תהיה אכיפה של פשיעה דיגיטלית ודאגה לרווחת המשתמשים, זה כבר לא יהיה סתם מבאס כמו שזה היום בפייסבוק ובאינסטגרם. זה יהיה כבר טרגי.


נכתב בהשראת ההרצאה ״העתיד כבר כאן״ מאת לוהאריה

63 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

תגובות


bottom of page